שאלת חקר

איך השפיעה פרשת אלאור אזריה על המוטיבציה לגיוס קרבי בצה"ל?

בחרתי בנושא זה כי עניין אותי לבדוק האם יש קשר בין הצגת פרשה זו בתקשורת לבין המוטיבציה לגיוס קרבי, כלומר, האם התקשורת שלפעמים אפשר לכנות אותה "שמאלנית" הצליחה באיזשהו אופן לדכא את המוטיבציה לגיוס קרבי, או להפך העלתה אותה.

כתבה זו היא בעצם כתבת מחקר שבודקת האם המוטיבציה לשירות קרבי נפגעה בעקבות פרשת אלאור עזריה. מתוצאות המחקר עולה כי לא ירדה המוטיבציה לשירות קרבי בגלל אלאור עזריה.

מחקר: משפט אזריה לא השפיע על הגיוס לצה"ל

מבט: תוצאות מחקר אקדמי שביצע אל"מ במיל' איציק רונן מעלות כי המוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל לא נפגעה בשל פרשת אלאור אזריה. 50% סוברים כי הצבא תיפקד בהוגנות משפט לוחם כפיר אלאור אזריה לא הורידה את המוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל, כך עולה ממחקר חדש שתוצאותיו התפרסמו במהדורת "מבט" בערוץ 1.

כתבה זו מראה בעצם את הירידה במוטיבציה לשירות קרבי בקרב השנים האחרונות, היא מציגה נתונים מספריים ואת הסיבות לירידה זו. 

ירידה במוטיבציה לקרבי, גולני הכי מבוקשת: נתוני צה"ל לשנה החולפת - וואלה! חדשות

אגף כוח האדם (אכ"א) בצה"ל הציג היום (רביעי) את נתוני סיכום שנת הגיוס החולפת. שיעור הגיוס של גברים עומד על 71.9%. מכאן, שיותר מרבע מהגברים שנדרשים לגיוס, לא עושים כן ומקבלים פטור. לפי הנתונים, 28.1% מהגברים הם בעלי פטור, כאשר 14.7% מהם מקבלים פטור במסגרת התכנית "תורתו אמונתו" ו-7.1% מקבלים פטור מסיבות רפואיות.

כשהעליתי את שאלת החקר שלי ההשערה הראשונה שלי הייתה שכן יש קשר בין פרשת אלאור עזריה לבין הירידה במוטיבציה לגיוס קרבי, בגלל תאורית החיקוי הנחתי שהרבה מאוד אנשים שעתידים להתגייס "יחקו" את הכעס שהוצף בתקשורת ולא ירצו לשרת שירות קרבי. לתקשורת שמשמת לנו כסוכן חיברות יש לא מעט השפעה על הקהל הישראלי במיוחד על צעירים שעוד לא התגייסו וקל יחסית להשפיע עליהם ועל דעותיהם. היו הרבה מאוד דעות חלוקות בנוגע לגזר דינו של החייל והתקשורת חגגה על משפטו וניצלה זאת כדי לדבר על המוסריות של צה"ל ועוררה דיון פוליטי בלתי פוסק. מעבר לאתרי חדשות הרשתות החברתיות היו מוצפות בפוסטים משני צדדיה של המפה הפוליטית ואי אפשר היה שלא להיות מושפע מהם.  פרשה זו נשארה בכותרות לא מעט זמן והצליחה להכעיס הרבה מאוד אנשים ומעבר לזה לאכזב אותם ולהוריד את רמת האמינות שלהם בצבא הגנה לישראל, כלומר מדעות ששמעתי בקרב סביבתי אם זה ממלש"בים שעתידים להתגייס או מחיילים או סתם מחברים ומשפחה, המשפט של אלאור הוציא את צה"ל כגוף שלא תומך בחייליו ובדילמות שעומדות בפניו בתור חייל קרבי שמחזיק נשק בידו. נוצר ממש מצב של הבניית מציאות חדשה בנוגע לתמיכתו של צה"ל בחיילים שלו, כיוון שהתקשורת מעצבת את תפיסת העולם של החברה, היא אומרת לנו מה לחשוב, אך היא לא מציגה תמונת עולם אובייקטיבית ולכן יוצרת השפעה על העולם שלנו ומבנה לנו מציאות חדשה. אנשים שרצו מאוד להתגייס לקרבי שלו זאת שוב מתוך תהייה של מה היה קורה אם אני הייתי צריך לעמוד בסיטואציה כזאת במהלך השרות שלי. בנוסף הרבה ערכים אידיאולוגיים של אנשים שמחזיקים בדעות ימניות הובילו לכעס ואכזבה מצד המדינה ומצה"ל בפרט. לכן שיערתי שחלה ירידה במוטיבציה לגיוס קרבי לאחר המשפט של אלאור. אבל אחרי קריאת כתבות אלו ניתן לראות שאין השפעה של פרשה זו על המוטיבציה, אמנם חלה ירידה אבל זאת בגלל  העלייה בביקוש לתפקידי טכנולוגיה, מודיעין וסייבר.

תקשורת מגזרית

	מוען	קהל היעד	תוצאה	דוגמא
א	נציג המיעוט	המיעוט	תקשורת מגזרית	אתר ברוסית לעולים חדשים מרוסיה
ב	נציג המיעוט	כל הציבור	דימויים מרוככים וייצוגיים של המיעוט	עבודה ערבית
ג	נציג הציבור	כל הציבור	סטריאוטיפים	כתבה על הדרת נשים בבית שמש

בקבוצה א' נמצא עיתונאי מקבוצת המיעוט, שכותב בעיתון המיועד לאותה קבוצה בלבד. זוהי דוגמה של "תקשורת מגזרית". בערוץ תקשורת כזה הנושאים, השפה וההתמקדות יהיו רק בתוך אותה קבוצת מיעוט, מתוך כוונה של הסתגרות. העיתון "וסטי" במסגרת של ידיעות אחרונות נוסד על מנת לספק מענה ברוסית לעולים חדשים מרוסיה.

בקבוצה ב' נמצא, למשל, במאי קולנוע העושה סרט על קבוצת המיעוט, אבל הסרט מיועד לקהל הרחב (כגון "אושפיזין", או "סרוגים"). כאן נמצא תמונה ייצוגית ומרוככת (לא קיצונית או סטריאוטיפית) של אותה קבוצת מיעוט, המציגה את הקבוצה הזאת בפני הציבור הרחב. הסדרה "עבודה ערבית" שהכין ערבי (נציג המיעוט) למען הציבור הסדרה עוסקת ביחסי ערבים-יהודים בישראל ומציגה זאת בדרך הומוריסטית.

בקבוצה ג' נמצא אדם מכלל הציבור אשר מכין כתבה או סרט על המיעוט למען כלל הציבור, באופן טבעי הוא ישתמש בסטריאוטיפים המקובלים על המיעוט עליו בחר לעשות את הכתבה. בדוגמא שבחרתי יוצר הכתבה הוא חילוני המשתמש בסטריאוטיפים על החברה החרדית כדי להעביר את דעתו על קבוצת מיעוט זו.

מהדורת חדשות

פרשת יאיר נתניהו

 לאמצעי תקשורת ההמונים יש השפעה חשובה בעצם היכולת שלהם להעלות נושאים לדיון, למחשבה ולטיפול. אסכולת סדר היום היא תאוריה בתקשורת המונים המתארת יכולת של אמצעי התקשורת להעלות נושא אל ראש סדר העדיפויות הציבורי עצם הפרסום של נושא מסוים והבלטתו בזמן מסוים, גם הוא היה מוכר וקיים קודם, עצם ההתייחסות הספציפית עליו עכשיו מאלצת את בני האדם והמוסדות לתת את הדעת לנושא. התקשורת קובעת עבורנו מה יעמוד על סדר היום הציבורי, על מה נדבר, נחשוב ונעסוק. ישנם שלוש קיטריונים שמשפיעים על סדר היום הציבורי:   

•  סדר יום תקשורתי – מה שהתקשורת מציעה לנו על-פי סדר החשיבות שלה. 

• סדר יום פוליטי – מה שהפוליטיקאים אומרים ועושים באותו יום.

• סדר יום ציבורי – מה שמעסיק את הציבור והוא דן בו.  כמו כן, גם מה שעושה הציבור: הפגנות, עצרות, שביתות וכדומה.

יאיר נתניהו מתנצל: "אמרתי דברי הבל, מוטב שהדברים לא היו נאמרים"

         העניין התקשורותי שבחרתי לעסוק בו הוא פרשת יאיר נתניהו, מועדוני החשפנות וההקלטה. 

סבב מועדוני החשפנות של יאיר נתניהו: "אבא סידר לכם מיליארדים, ואתה מתווכח איתי?" - וואלה! חדשות

במהדורה המרכזית בערוצים 12 ו-13, שודרה חשיפתו של גיא פלג ובה "הקלטות יאיר נתניהו", שמתעדות ליל הוללות של בנו ראש הממשלה, שכלל תשלומים באלפי שקלים לחשפניות וקשר משמעותי עם בנו של טייקון הגז קובי מימון.

בנו של רה"מ הגיב להקלטות שפורסמו ובהן נשמע אומר לבנו של טייקון הגז קובי מימון כי "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר". "הדברים היו בגדר בדיחה, לא היה לי מושג על מתווה הגז", אמר נתניהו. על ההתבטאויות המבזות כלפי נשים: "לא מייצג את הערכים שעליהם חונכתי"

 פרשה זו עוסקת בהקלטות מבילוי בקיץ 2015 שערך בנו של ראש הממשלה עם מימון הבן ועם חברו רומן אברמוב, שעובד בחברה של המיליארד האוסטרלי ג'יימס פאקר. השלושה יצאו לבילוי במועדון חשפנות ונשמעו מדברים בצורה מבזה כלפי נשים ובין היתר שוחחו על מתווה הגז, שבאותם ימים היה באמצעו של דיון סוער סביב אישור. יש להזכיר כי מימון הוא מבעלי מאגר "תמר". "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר", נשמע נתניהו הבן אומר. עניין זה נכנס לקטגורית סדר יום תקשורתי, התקשורת היא זו שבחרה את העיתוי של פרשה זו ובכלל את העלתה לאוויר. פרשה זו היא דילמה לכל דבר, מצד אחד יש כאלו שיטענו שיאיר נתניהו הוא דמות ציבורית, ממלכתית, ועליו לשמש דוגמא וייצוגיות בתור בן של ראש ממשלה, עליו להתנהג בצורה מכבדת וייצוגית בטח ובטח שלא ללכת למועדוני חשפנות, לבזות נשים, להשתכר, להשתמש בשירותי מין ושלא נדבר על פליטת הפה שחשפה שחיתות לכאורה של אביו ראש הממשלה בעניין מתווה הגז. מצד שני  יאיר נתניהו הוא עדייו "ילד" שנמצא בגיל שבו הוא רוצה וצריך להנות, לחוות ולבלות עם חברים, ניתן לטעון גם כי הוא היה תחת השפעת אלכוהול שגרמה לו לדבר בצורה שטותית ואין אף כוונה אמיתית מאחורי המילים שנאמרו. אני תומכת בטענה הראשונה וחושבת שיאיר נתניהו נהג בצורה חסרת אחריות ולא מתאימה בשום צרה לבן של ראש ממשלת ישראל.

עיתונאות סובייקטיבית

תקיפת החיילים בנבי סאלח: כתב אישום נגד בת דודתה של תמימי https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5064354,00.html

הכתבה שנכתבה על ידי אלישע בן קימון עוסקת בכתב האישום של נור תמימי בת ה-21, שתועדה יחד עם עהאד בת ה17 מכה חיילי צה"ל וסוטרת להם, ומואשמת בתקיפת חייל בנסיבות מחמירות והפרעה לחייל בעת מילוי תפקידו. אלישע בן קימון (35) נשוי +1, אדם מאמין, מתגורר באורנית (התיישבות ויישוב קהילתי במחוז יהודה ושומרון) ומשמש ככתב שטחים ידיעות אחרונות ו-ynet. ניתן להסיק מהמקום בו בחר לגור (התנחלות) ומהיותו אדם דתי כי דעותיו של אלישע הן ימניות. לאחר קריאת הכתבה ניתן לראות בבירור את מיקמו של אלישע בצד הימי של המפה הפוליטית על ידי שימוש במילים "מתגרה" ו"מציקה".

ירושלים שלי https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5057220,00.html

הכתבה שנכתבה על ידי יורם יובל עוסקת בחיזוק השלום עם הפלסטינים לאחר הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. יורם יובל נולד למשפחה דתייה בירושלים. הוא פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר וחוקר מוח ישראלי, פרופסור וראש מכון המוח לחקר רגשות, בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה. יובל הוא מומחה בתחום הנוירוביולוגיה של אהבה ורגשות. בנוסף לעבודתו האקדמית, יובל מנחה את תוכנית הראיונות "שיחת נפש" בטלוויזיה החינוכית וחיבר ספרים פופולריים בעברית הכוללים תיאורי מקרה של טיפול פסיכולוגי. ניתן להבין כי הוא אדם אשר מאוד מחובר לרגשות ולנפש אבל בכל זאת שירת בצה"ל בתור קצין בחיל התותחנים, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה כמפקד של מוצב תצפית בדרום לבנון. לפי היותו פרופסור לרגשות אני יכולה להבין שיורם הוא אדם שיכול להתחבר לשתי הצדדים לצד הפלסטיני ולצד הישראלי ולנסות להבין אותם. לכן אני חושבת שהכתבה תהיה במרכז המפה הפוליטית. כשהתחלתי לקרוא את הכתבה, המשפט הזה: "לישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, יש זכות היסטורית ועכשווית על ירושלים, שירושלים היא הלב, היא העיקר, היא החלום, היא ההבטחה, והיא גם המציאות: ירושלים בירת ישראל, ירושלים שלנו, ירושלים שלי". גרם לי לחשוב ללא ספק שיורם הוא ימני ושהמשך הכתבה ידבר על כך שירושלים שייכת אך ורק לעם היהודי, אבל בהמשך הכתבה גיליתי שצדקתי במה שהנחתי שיורם הוא אכן אדם שמחובר ומבין את זיקת שני הצדדים לירושלים " ירושלים היא בירת ישראל, נותנת רוח גבית להסכמה שירושלים היא – לפחות חלק ממנה – גם בירת פלסטין. " יורם יובל הבהיר את עמדתו הפוליטית במהלך הכתבה או לפחות הבהיר באיזה עמדה הוא לא נמצא: "אבל לו הייתי (ואני לא) שייך לחוגי הימין בישראל, לא הייתי ממהר לשמוח על הנאום של טראמפ. "

ריאליטי "אישה בונה אישה הורסת"

ריאלטי

תוכנית ריאליטי/תוכנית מציאות: היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים או מתוכננים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות כתובה, אלא מופיעים בתור עצמם. תוכניות המציאות אומנם לא מבויימות עד פרט האחרון, אך קיים קו מנחה שמבויים עד הפרט האחרון. לכן ניתן לומר כי קיים תסריט מנחה לכל תוכנית ריאליטי.

 מטרת הריאליטי:

הצגת משהו חדש ומבדר, על ידי דמויות אמיתיות שמשחקות את עצמן ומבליטות תכונות באישיותן הנמצאות תחת שיפוט תמידי (דמויות "עוברות מסך"). הצלם משתמש בכמה שיותר נקודות צילום , כדי שהמצב המצולם יראה כמה שיותר ריאליסטי. 

הריאליטי שלנו הוא תחרות שנקראת "אישה בונה אישה הורסת", הוא עוסק בזוג מתמודדות שבכל תכנית יצטרכו להפריד בין זוג מאורס, הדרך שבה יעשו זאת היא לגמרי תלויה בהן. המצלמות ילוו את המתמודדות בתהליך שלהן עד שיצליחו להפריד בין בני הזוג, בכל פרק תהיה מנצחת אחת. כל פרק הוא פרק עצמאי ובכל תכנית יש זוג חדש, מתמודדות חדשות וזוכה אחרת. הוא אינו משתייך לז'אנר אחד מסוים אלא משלבת איתה שני סוגי ז'אנרים, ז'אנר המצלמות הנסתרות וז'אנר התחרות.

 

לריאליטי מספר מאפיינים:

 1)מרכיב הפלורליזם – התוכניות פותחות את עצמן להשתתפות לכאורה של כלל האוכלוסייה (פריפריה, עשירים וכדומה). אנשים לא מוכרים עד היום. – יש כאלו המסתייגים לטענה הזאת בכך שטוענים כי מדובר בפלורליזם ממוסד, מכיוון שצריך לקחת בחשבון שההפקה עושה סינון ראשוני שאנו לא עדים אליו , התוכנית תיתן ביטוי לכל מיני שכבות האוכלוסייה גם ברמת הגימיקים, הייצוג לכולם הוא מתוך אינטרס, כי זה מה שהציבור אוהב לראות ולהזדהות. מאפיין זה בא לידי ביטוי בתוכנית שלנו בכך שהיא באמת פתוחה לכל אוכלוסיית הנשים האנונימיות. 

2) תוכנית בידור – היכולת של תוכניות ריאליטי לספק לצופים בידור אמיתי. אנשים אוהבים בידור, אנחנו עוקבים אחרי הדמויות במצבים שונים, וזה מגביר את הרייטינג של התוכנית, זה מאפשר הצצה לחיי האחר. מה שמאפשר לצופים להזדהות רבה. התוכנית שלנו מספקת חדירה והתערבות מוחלטת בחיי הזוגיות של הפרט מה שמספק לצופים בידור, כי הרי כולם יודעים אנשים אוהבים חטטנות.

3) תוכניות ריאליטי כתוכניות תעודה – תוכנית ריאליטי מתיימרת להציג את הדבר האמיתי, היא לוקחת מצלמה ומצלמת בסביבה הטבעית. זהו פן שהוא תיעודי, זה עוסק במציאות החיים. התוכנית שלנו מצטלמת בסביבה שבה המתמודדת בוחרת לבצע את המשימה שלה וזה יכול להיות, במקום העבודה, בסביבת המגורים, במסעדה ולאו דווקא באולפן.

4)  סוגה כלכלית – תוכניות הריאליטי הן ז’אנר מסחרי שהמטרה היא להרוויח כמה שיותר. הם עושים את זה ע”י השארת אנשים מעניינים, אס אמ אסים, פרסומות שקשורות. הערך של התוכנית עולה ככל שמפרסמים ביותר בתוכנית. אס אמ אסים הם לא פקטור בתוכנית שלנו ולכן אנו משאירים את הצופים שלנו מעוניינים על ידי סיפוק של חדירה לפרטיות, הכסף שאנו מרוויחים הוא מפרסומות.

5) תסריט מינימלי – תוכניות הריאליטי מסתפקות בתסריט מינימאלי, ישנם הבדלים בין תוכניות הריאליטי השונות, האינטראקציות והמניפולציות בין המשתתפים הם שיוצרים את תוכן העלילה. בתכנית שלנו אתגרנו את המתמודדות בכך שהצבנו בפניהם מטרה ועליהם לעשות כל מה שיחשבו ויעלה בדעתם על מנת להשיג אותה, מה שהופך את התכנית שלנו לבעלת תסריט מינימלי.

  

תאוריות אלימות

  

  תיאוריית החיזוקים: תיאוריה זו טוענת שהאלימות שמשודרת בטלוויזיה מחזקת עמדות והתנהגויות הקיימות אצל הצופים. האלימות המשודרת בעצם מחזקת נטייה קיימת. מכאן, אצל צופים  שקיימת בהם נטייה לאלימות האלימות המשודרת תחזק נטייה זו. אך בקרב צופים שקיימת בהם התנגדות לאלימות האלימות המשודרת תחזק את התנגדותם. האלימות, ע"פ תיאוריה זו, אינו נוצרת בעקבות צפייה באלימות אלא היא תוצאה של מבנה אישיות, סביבה, ערכים ונורמות- המצויים אצל הצופה. מכאן, האלימות המשודרת לא תיצור אלימות אלה תחזק את הנטייה הקיימת ממילא. 

 תיאוריית הלמידה והחיקוי: הטיעון העיקרי של תיאוריה זו הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים. כלומר, האלימות בטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. תיאוריה זו מתייחסת לטלוויזיה כאל סוכן חיברות המשפיע רבות על הילדים בעיקר. מכאן , שהצפייה בהתנהגות אלימה בתוכניות טלוויזיה וחיקוי התנהגות הגיבורים עלולים לגרום לילדים להאמין שבנסיבות מסוימות התנהגות אלימה היא לא רק מותרת אלה גם הכרחית .

תיאוריית הגירוי לאלימות: תיאוריה זו טוענת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בהתנהגות של צופים לאחר צפייה באלימות. נמצא כי לאחר צפייה בקרב אגרוף הצופים התפרצו בעקבות המתח וההתרגשות שעורר הקרב הטלוויזיוני. דוגמא נוספת להשפעה כזו ניתן למצוא בהתנהגות הקהל במגרשי כדורגל. יש מהם שיוצאים למגרש עם עוררות רגשית רבה עד שללא קשר לתוצאות המשחק הם מחפשים פורקן ומבטאים זאת במעשים אלימים.

תאורית הזיכוך: תיאוריה זו טוענת שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית אנשים צוברים תסכול והם עלולים לפרוק אותו בהיותם במצבי לחץ, בהתנהגות אלימה.   הזיכוך, הוא פורקן של התסכול והמתח באמצעות צפייה בפעילות אלימה של האחר. מכאן, לפי תיאוריה זו, הצפייה באלימות בטלוויזיה מאפשרת לצופים לפרוק מטעני אגרסיה ותסכול באמצעות צפייה בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה, מבלי להתנהג באלימות בפועל. ע"פ תיאוריה זו האלימות המשודרת ממלאת תפקיד חיוני בחברה בכך שהיא מאפשרת לצופים לשחרר את רגשי התסכול והזעם מבלי שיהיו מעורבים פיזית בפעילות אלימה. כך ניתן להסביר את הנאת הצופים לצפות בתחרויות ספורט כמו- אגרוף, האבקות וכו'... שבהם ניתנת לגיטימציה לשחרור אגרסיות במסגרות של חוקים מוגדרים.

בסרטון זה ניתן לראות ניסוי שבא לבדוק את השפעת הטלוויזה על אלימות האנשים בחברה. בניסוי מראים לקבוצת ילדים סרטון של אדם המחבק ומנשק בובה ולאחר מכן מכניסים אותם לחדר עם אותה בובה, כל הילדים שנכנסו לחדר לאחר שצפו בסרטון התייחסו לבובה באותה הצורה בה התייחס אליה האיש בסרטון כלומר חיבקו ונישקו אותה. לאחר מכן הראו שוב לאותם ילדים סרטון עם אותה הבובה רק שהפעם התייחס אליה האיש באלימות כלומר הרביץ לה והכה אותה, הוכנסו הילדים שוב לחדר עם הבובה, ושוב הילדים התייחסו לבובה באותה הצורה שבה התייחס אליה האיש בסרטון הרביצו לה והכו אותה. אתייחס לניסוי זה בתור למידה וחיקוי אותם ילדים צפו בשני סרטונים עם שתי התנהגויות שונות ובכל פעם חיקו ונהגו בדיוק לפי מה שראו בטלוויזה.

ב נע